תגידי, לקחת יום חופש? היא שואלת אותי ליד העגבניות בסופר.
לקח לי רגע להבין שהיא מפרשת את ההופעה שלי בוקר: בלי איפור, גינס ‘טי-שירט ונעלי אצבע בתור הוכחה שככה לא נראה מי שהולך לעבודה ולכן הגיוני שאני ביום חופש.חייכתי, אמרתי לה שלא, להפך, יש לי עוד מלא דברים להספיק לפני שאני מתחילה לאמן ב-9:00.
היה ברור שמשהו לא מסתדר לה, אבל היא שתקה.נפרדנו בחיבוק רגיל וכל אחת רצה לדרכה.
הגעתי מהר הביתה לחצתי על הקומקום שירתח. ככה זה כשיש לי בית של מתבגרי לילה שמחסלים באזור 2:00 לפנות בוקר את החלב ולא משאירים לי ברירה אלא לצאת לסופר על הבוקר, אם אני רוצה לשתות משהו חם. נתתי לעצמי 5 דקות של שקט על כוס הקפה שלי והתארגנתי בזריזות ליום העבודה שהתחיל...בכניסה למשרד שלי (10 מטרים מהמטבח). בדרך עוד הספקתי לחשוב על כמה השתנו החיים ואיך אנו מתנהלים בעולם העבודה.
התפיסה של איך נראה יום עבודה עברה שינוי מדהים:
בוקר...לחץ... מתארגנים מהר....יוצאים לעבר הפקקים (שעה-שעה וחצי של נסיעה זוחלת)... מתפללים לחניה/נכנסים לחניה השמורה...עולים למשרד...פגישות עבודה/ישיבות... שיחות עם אנשים זמן מחשב עוד ישיבות...יוצאים לצהרים (לא שוכחים את כרטיס התן ביס/סיבוס שלך)...עוד קצת עבודה... נכנסים לאוטו... עוד שעה/שעה וחצי בדרך... מגיעים הביתה דוחסים– משפחה/ילדים/ספורט/חברים/סדרת טלויזה/מחשב/אינסטוש ופייס ומתעלפים לישון....
אני מבינה לגמרי את השאלה שלה.
יש עדיין מקומות רבים שיום עבודה נראה בדיוק כך. מצד שני, יש גם יותר ויותר אפשרויות לבנייה של עבודות ותהליכי עבודה שהם אחרים לחלוטין. גם אם התייצבתי ב-8:00 בסופר אי אפשר לדעת מה עוד יש לי בלו"ז ליום הזה.
להפך, חודש אוגוסט דחוס בלהספיק הרבה אימונים בפרוייקט שבו יש לי תאריך סיום.
כאשר מתאמן מלונדון, מחליט לקום מוקדם ולקיים שיחת אימון על הבוקר- נניח 8:00 שעון שלו, אצלי כבר 10:00. לעומת זאת, כאשר הייתי צריכה לקיים שיחה עם המנהל של המתאמן שלי תאמנו זמן שיתאים ללונדון- ישראל ויוסטון מה שאמר שבאותו היום סיימתי ב-7:00 בערב.
את התמונה הזו צלמתי בביקור האחרון שלי בלונדון בדרך למוזיאון טייט (פוסט בעניין בקרוב מאוד) .
שעות העבודה שלי משתנות – כבר מזמן שאין לי יום עבודה של 8-17 . אני כל כך אוהבת את זה ולא יכולה לדמיין את עצמי כמו פעם. מתעוררת כל בוקר, בניסיון לתקתק דברים לפני שאני מפליגה לי ברכב בתקווה להיתקל בכמה שפחות תנועה.
נעימה לי האופציה לפעמים לעשות ספורט מוקדם בבוקר, או סתם לשבת ולקרוא כשהציפורים עוד מצייצות בחוץ.
העבודה בחלקה מהמשרד שלי – בסקייפ או בטלפון לפעמים גם פנים אל פנים, נפגשת עם אנשים שמגיעים אלי או שאנחנו נפגשים בת"א (לוקחת משרד על בסיס שעתי- כן גם זה כבר כל כך מקובל – אין צורך להחזיק משרד על בסיס חודשי ואני יכולה להיות גמישה לחלוטין במקומות בהם אני עובדת עם אנשים).
זה היה המשרד שלי באחד האימונים השבוע בת"א
בקבוצות הוואסטאפ ובפייס באופן קבוע עולות בקשות להמלצה על מתחמי עבודה ברחבי הארץ. קראתי לא מזמן כי Wework חברת השכרת מתחמי העבודה המשותפים, היא השוכר הגדול ביותר של משרדים בלונדון...
אם יגידו לי יש לך 10 דקות לארוז את המשרד זה יהיה הדבר הכי קל בעולם – מחשב, טלפון, כל החיבורים והאוזניות שצריך, מטענים והופ! הייתי כאן..
משרד הפך להיות משהו מאוד משתנה וגמיש, כל המידע והתקשורת מרוכזים במספר קטן ומצומצם של מכשירים. הידעת, שהטלפון שיש לנו, עוצמת המעבד שלו גדולה יותר מעוצמת המחשב שהיה מעורב בשיגור אפולו 11 לירח ( סתם עובדה משעשת 😊 ). חלק מהמנהלים שאני עובדת איתם מנהלים באופן וירטואלי וגלובלי מאות של אנשים- לא תמיד צריך לפגוש את הבוס בכל בוקר.
רק שלא יראה שאני לא עובדת לפעמים במרתון של פגישות ושיחות, או ימים ארוכים של הנחיה. אבל הסך הכל הכללי הוא משתנה ללא הרף בעוצמות שלו, בתדירות ובמיקום. מי שמתרגל לכך - יכול ממש להנות. לפעמים אני מרגישה כמו הגולשים שמצליחים לתפוס את הגל ולעלות עליו. מה שאומר שאחד הדברים בעיני הכי חשובים להיות איתם כיום זה לשחרר- להבין שהדינמיות הזו רק תלך ותתעצם ולכן אין מה להתנגד לה אלא לבדוק איך היא משתלבת נכון עבורך.
בקיצור, פעם הבאה שתראו אותי בתור לדואר, או יושבת על הבוקר בבית קפה עם מישהו- אל תגידו לעצמכם היא ביום חופש.. זה רק נראה ככה.