החששות בניהול שלא מדברים עליהן

עודכן ב: 7 פבר 2019


כשמנהל נכנס לחדר האימון

הוא לא נכנס לבד

הוא מביא איתו את האנשים שהוא מנהל וגם את הקולגות ואת המנהל שלו

וגם - הוא מביא את הפחד.

מהשינוי והאפשרות לעשות דברים אחרת.

מה יקרה אם אעביר סמכויות לצוות –מה, לא אהיה מעורב?

איך הצוות יסתדר בפתרון בעיות לא בטוח שהם מסוגלים?

אם אשנה את סגנון הניהול שלי האם זה יצור בלאגן?


ביחד אנחנו קודם כל מאפשרים לפחד להיות נוכח

נותנים לו כסא

לא באופן מזלזל אלא דווקא מתוך הבנה כי ניתן ללמוד ממנו משהו

כי באימון אין משהו שאי אפשר לבדוק ולהביא אותו.

זה בסדר לדבר עליו

להבין אותו טוב יותר

יש תמיד מחשבה ואיזה שהוא הגיון מאחוריו

החשש של האצלת סמכויות בא לשמור על היכולת שלי להיות בתמונה

ולהבטיח איכות בעבודה.

ככה לאט לאט אנחנו מזהים את כל מערך החשיבה שלנו סביב נושא

שכרגע, המנהל מחזיק בה בתור – ה.א.מ.ת

בודקים איך זה מרגיש ביחס לתפיסה הזו? מה ההשפעה שלך עלי ועל האחרים

ואיך בדיוק אני מתנהג ביום יום בגלל שזו התפיסה שלי.

אחרי זה אנחנו למעשה רואים שזו אפשרות אחת.

אומרים 50 גוונים של אפור ?

המטרה היא לבדוק אילו עוד אפשרויות קיימות עבורו

שעדיין יתנו מקום למחשבה שבבסיס הפחד

אבל בלי לתת לפחד להכתיב את מהלך הדברים

לעשות דברים מתוך - רק שלא... אולי

אלא מתוך זה מה שחשוב לי וכך אפשר להשיג אותו.

הרי בין לעשות את הכל בעצמי לבין כך שאעביר להם סמכויות ולא להיות יותר בתמונה-יש מלא דרכים נוספות.

וכל מה שצריך כדי לראות את האפשרויות

ולהציע עוד כסאות


להזמין לחדר את האפשרויות הנוספות

לבדוק דרכים שישיגו את המטרה

אבל בדרך אחרת.

וזה כל כך מרגש תמיד לראות

שבתהליך (פשוט וקצר ) – אנשים יכולים לאמץ תפיסות אחרות

לראות את הפחד

ולבחור אחרת ממנו..

אתם גם דואגים להביא עוד כסאות כשאתם מנהלים?