הבריטים ואומנות הניסוח שלהם פונים לתשומת הלב שלנו ביחס למציאות. בתחתית האדמה של לונדון- יש את הכיתוב על הרצפה- Mind The Gap- הכוונה לרווח הקטן שיכול להיווצר בין הרציף לבין הרכבת עצמה ורוצים להפנות את תשומת לבנו לפער הזה.
בגירסה האמריקאית בניו יורק אין כיתוב רק פס גדול ומזהיר- זה כבר עושה את העבודה...נו ולמה אני מספרת את זה? בגלל הנושא של תשומת הלב לפערים.
פיתוח מקצועי ומשמעות
דיברתי בשבועיים האחרונים עם מספר מנהלות משאבי אנוש שמתמודדות עם תופעת העזיבה של עובדים (וכמה זה מתיש מבחינתן ומבחינת הארגון להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה בחיפושים אחרי עובדים חדשים). שלא לדבר על כדאיות ההשקעה בהדרכות שמתערערת. עובדים לפעמים נשארים 2-3 שנים בלבד וזזים הלאה לארגונים אחרים וההשקעה בהם יורדת לטימיון.
נתון מדהים שקראתי פעם היה על כך ש-70 אחוז מהמועסקים המשתייכים לדור ה-Y (אנשים שנולדו בין השנים 1980 ל-2000) עוזבים את עבודתם תוך שנתיים. אם מביאים בחשבון שמקובל להעריך כי לוקח לעובד להכנס לתפקיד חדש בערך כחצי שנה יוצא שהארגון נהנה משיאו בערך שנה + ... וזהו...
לפי סקר של חברת הייעוץ סטייט סטריס - בני הדור הזה החליפו כבר בין פעם ל-4 פעמים עבודות במהלך ה-5 שנים האחרונות!
בשנה האחרונה עבדתי עם עשרות מנהלים מהדור הזה- שהם חכמים, צמאים ללמוד, רוצים לרוץ מהר אך גם מסוגלים לעשות אדפטציה. אני שומעת את "הקיטורים שלהם" על הארגון על הבטחות לקידום מהיר שלא תמיד קורות, על זה שלא תמיד מעניין ומושך. הם מדברים על הלאה בקריירה שלהם (וזה לא תמיד מתוכנן להיות בארגון הנוכחי).
איך עונים על ציפיות דור ה-Y
קודם כל - Mind The Gap. מה שעובדים וותיקים מחפשים שונה בתכלית ממה שצעירים מחפשים וצריך להבין את זה כמה שיותר מהר (כי הופס עוד דקה נכנס דור חדש לעולם העבודה...).
הם מחפשים עניין, ולמידה הלימה בערכים ודינמיות- וככל שארגון יצליח לפתח בתוכו גם מענה לדברים אלו-
פעילויות מהסוג הזה יסייעו כדי לצמצם את הפער הזה. וחשוב ביותר לארגון להיות מודע לכך ולנהל זאת כי אחרת- הרכבת עם העובדים הטובים לא תעצור בתחנה ....
בהקשר הזה יש לי גם פרק בפודקאסט 'אבטיח כיס' על עזיבת עובדים בגלל המנהל ובדף של כלים למנהלים - יש רעיונות איך להפוך ישיבה להזדמנות ללמידה