למצוא את המיקוד הניהולי גם בלונדון

כמו בכל שנה עשיתי לונדון, או אולי לונדון עשתה אותי? (מתה על העיר הזו)אבל חזרתי וישר נסחפתי לאימונים, הדרכות, הנחיות, כמובן פרקים חדשים בפודקאסט כך שלא היה לי זמן לסכם עבור עצמי את הנסיעה. מניחה כאן את כל מה שהבנתי מתוך מה שקרה ואיך אני מביאה את זה לאימון מנהלים.


לחבק את אי הוודאות

בכל נסיעה יצרתי לי סדר קבוע- יומיים של למידה (Business) ואחרי זה לוקחת לי עוד טיפה זמן לעצמי (לגמרי pleasure ). חוויתי כבר מפגשים טובים יותר או פחות לאורך השנים- אבל הפעם היה משהו מיוחד שנשאר לי עוד כמה ימים אחרי וגרם לי לחשוב.

רק כדי לתת תפאורה נכונה - המפגש תמיד בבית מלון שהוא זכרון של אנגליה של פעם - בתי ענק עם עיצוב פנימי מלא בעץ (כזה שרואים בסדרות על האימפריה) , עם גרם מדרגות ענק ומרחבים עצומים של מדשאות- קילומטרים בלתי נגמרים של ירוק שעוטף ומשולב עם עצי ענק ופרחים. משהו שמאפשר להתנתק מהיום יום.



הפעם הנושא המרכזי היה אי- ודאות יש שקוראים למציאות הזו VUCA . כאנשים, קשה לנו להתנהל במציאות כזו. היא דורשת מאיתנו לזוז כל פעם מאזור הנוחות שלנו- ואין מה לעשות רובנו אוהבים ומרגישים בטוח ומחבקים את המצב הקבוע. אז מה עושים שבכל זאת היא (כלומר אי הוודאות) מתפרצת לכולנו לחיים? הרבה פעמים הדרך שלנו להתמודד איתה היא די להתעלם ממנה, לעשות כאילו אנחנו לא מבחינים בה וזה משהו שיעבור.


דברים שהתרגלנו אליהם נעלמו - למשל היכולת לתכנן לטווחים ארוכים- כי מי יודע איך דברים יראו בעוד 5 שנים? אילו מגמות ושינויים יתרחשו או איזו טכנולוגיה תתקים אז? האפשרות להתכונן ליציבות (די נעלמת) - כל מי שהגיע מאנגליה (והיו רבים כאלו בחדר) דיבר על סימן השאלה הגדול שהוא הברקזיט ואיך הוא ישפיע על העסקים, על אפשרויות עבודה וניידות. היכולת להגדיר פערים וצרכים- זה אחד מסימני השאלה הגדולים בפיתוח של אנשים צריך לשאול את עצמו- איך מכינים אנשים למציאות של "הלא ידוע"? על מה צריך לתת דגש ולפתח? והאם זה בכלל אפשרי?


עסקנו בזה בעבודה בזוגות או במעגל הגדול- מציפים את כל החששות והפחדים, השינויים הצפויים בתחום אימון המנהלים, בארגונים ובציפיות מאנשי המקצוע (להיות בעלי הכשרות ספציפיות ויחד עם זאת בעלי ניסיון עשיר). היה אפשר להרגיש את האוירה בחדר שאי הודאות הזו קשה לארגונים ואנשים כאחד. זה לא פספס אף אחד מאיתנו.


למצוא שקט במציאות הרועשת


נגמרו היומיים ואני המשכתי לי משם ללונדון ולנסיעות בתחתית עם הרבה מחשבות על הנושא. בלי שאפילו הייתי מודעת- אחרי יום של הסתובבות בין קהל של אנשים ומקומות- התחלתי לגבש סיפור בתמונות שקלטתי- 4 תובנות על אי ודאות.

תובנה ראשונה ההבנה שככה המציאות - ואין טעם להאבק בכך- ב"קפה בלי דרמה"- כמו שאומר השלט - ברגע שיוצאים מהמשבצת של הנסיון לבטל מציאות כזו אלא מבינים שיש לנו קצב אחר בחיים זה לא נהיה יותר פשוט אבל במובן מסויים זה יותר קל- This is it !




זה מאפשר לנו לשים לב- לאנשים שסביבנו, לאתגרים שמגיעים וליכולת שלנו לקשר בין השניים. ביום העבודה הראשון כשחזרתי- היה לי אימון בצהריים- שבו מנהל מתמודד עם מכירת החטיבה שהוא מוביל לארגון גדול. יש הרבה סימני שאלה במצב הזה וכשהתחלנו לפרק את זה ראינו שיכולים להיות כמה תרחישים מצדו ושיהיו כאלו שהוא יותר יעדיף וכאלו שפחות.


תובנה השניה- חלק מהעניין הוא לשים לב לפרטים ואז לבדוק אם זה מתחבר למשהו גדול יותר- כלומר האם יש כאן טרנד חדש? האם יש משמעותיות למה שקורה שמשפיע עלי/צוות/ארגון ולכן צריך לחשוב אולי על עוד גורמים, לחשוב מחוץ לקופסא.



אנחנו חושבים הרי בתבניות - ואי ודאות זה בדיוק ההפוך מכך- לכן כל הזמן צריך לקלוט דברים ולחבר אותם למשהו גדול יותר. מבחינתי אחת השאלות היתה- מה אני רואה שקורה בתחום האימון באופן גלובלי? כיצד הטכנולוגיה, הביקוש, הציפיות של מנהלים מתכנסים למשהו ברור יותר- עלו לי מיד כמה תובנות שתורגמו כבר לצעדים חדשים.


תובנה שלישית- אי ודאות אומרת גם גיוון גדול- באיך אנחנו חושבים, בעבודה מול אנשים שונים ובתרבויות שונות. זה המקום לראות כיצד אנחנו לומדים להכיל מגוון שכזה. להחזיק את הפוטנציאל שיש ולא רק את האיום. כשאנחנו מצליחים להיות מעבר לשונות - יש פתאום שפע של דברים שהם אפשריים.

זו היתה בדיוק שיחת אימון עם מנהלת שסיפרה על כך שהיא עסוקה מאוד בשונות בינה לבין האחרים - על כך שאינה מרגישה חלק אינטגרלי ממה שקורה. הקדשנו באותה השיחה את הזמן להבין מה בדיוק היא רואה וחווה באינטרקציות עם אנשים אחרים ואיך היא יכולה לראות גם דברים אחדים.




תובנה רביעית שהיא אולי הכי מתבקשת - יצירת שקט וסביבה רגועה. השלושה ימים של אחרי הכנס היו מלאי מחשבות ובלבול וסימני שאלה- אבל אז הגעתי לכאן - לגן הקסום הזה בלונדון שהיה מלא בשקט, בפריחה ובהרבה רוגע. התיישבתי לי על ספסל ונתתי לעצמי זמן נשימה- להוציא את כל המתח



זה מה שעזר לי גם ככה להרגיש שוב יציבות בתוך אי הודאות - להרגיש את המיקוד הנכון. אני פוגשת המון המון מנהלים שהם תחת לחץ- הרבה לחץ. להצליח, לענות בזמן, לא להפיל שום דבר, להתמודד עם בעיות וקונפליקטים ויש לזה מחיר. פחות רוגע, מתח קבוע , לפעמים גם זה מתבטא באופן קיצוני יותר של חוסר שינה ואי שקט קבוע.

לחלקם כשאני מציעה קצת לתרגל mindfulness או פעילות אחרת שמשלבת גם גוף וגם נפש ואפילו עצירה לשם תרגול נשימה כדרך להתמודד ולהרגע הם מרימים גבה אבל אחרי שבודקים את זה שוב חלק ניכר מספרים על האפקט החיובי על כך שהם מרגישים יותר בפוקוס, יותר רגועים.


אם גם אתם חווים מציאות כזו (או אפילו חלקים ממנה)- ממליצה לחשוב גם על כך ולראות את התובנות האלו מסייעות.



34 צפיות