לגלות את העולם הניהולי


לקחתי חופש מהעבודה

אף פעם לא הייתי בפורטוגל- אז חוץ מזה שהתאהבתי לגמרי במדינה הזו בטיול האחרון - במראות שלה, באסטיקה בערים בנופים ובעיקר באנשים- פשוט לא הפסקתי לצלם באובססיה. לאן שלא הסתכלתי היה שם משהו מעניין, מושך וצבעוני. שבוע שבו הייתי עטופה בגרפיטי, בביניינים מוקפים באז'ולז'וש- אריחי הקיר המפורסמים של פורטוגל, בנופים מהממים ובאנשים שמחים - שחיים עדיין ברובם חיים פשוטים ובקצב אחר.

טוב לא יכולתי להתאפק ולא לפנק בקובץ כזה:





אבל לא בגלל זה אני כותבת- גיליתי עליה עוד משהו שלא ידעתי והשאיר אותי חושבת ומעריכה. באזור המאה ה-14 כמות מגלי הארצות שיצאו ממנה אחראית לכך ש-70% מגילויי העולם שלא היה ידוע לאירופאים נעשה על ידי המגלים הפורטוגלים.

בליסבון יש אתר שמציין את תקופת הגילויים ואם עולים עד לקצה שלו נגלה נוף המהמם של נהר הטז'ו נשפך לאוקינוס האטלנטי ומעבר לשם אל האופק. נעמדתי בקצה, משקיפה לי לעבר האוקיינוס ולא יכולה להפסיק לחשוב על מה הביא אנשים לצאת ולחפש???



יצאו לגלות עולם

גילוי עולם בתקופה ההיא דרש נראה לי כמה תכונות בסיסיות- קודם כל אומץ- להסכים לעזוב את המוכר, את היבשה ולצאת רק עם השערה לאן למעשה צפויים להגיע. להפליג באוניה כשברור שהסיכוי לחזור לא גבוה, לקחת אנשים איתך ולהגיד - יוצאים אל הלא ידוע כדי לגלות. בקיצור- ללכת אחרי חלום או חזון שיש למרות שיש יותר סימני שאלה מתשובה.

בטוח סקרנות שיחקה תפקיד מרכזי רצון לגלות משהו וההסכמה לוותר על היציבות כדי להיות בטלטלה - משהו שקורה למלגה לצאת לעולם, לוותר על שגרה ולהסכים להתמסר לגלים, לסערות כדי להשביע את היצר הזה שבוער בפנים - של לדעת, ללמוד, להכיר משהו שאף אחד עוד לא גילה לפני, להוביל, להיות חדש- לחזור עם תשובה.


ואני חושבת שתכונה נוספת שבטח אפיינה את רובם היתה היכולת לשאול שאלות ולדבוק בדרך - למרות שאין תשובה ושום דבר לא בטוח- ההסכמה לחיות הרבה זמן בחוסר ידיעה ולהכיל את המסע (שלקח כמה חודשים בחלק מהמקרים) בתנאים לא תנאים ולמרות זאת להחזיק את החזון כל הזמן בועט וחיי.


כשאני חושבת על האנשים האלו (במקרה הזה- רק גברים :-) למרות שעברו מאות שנים מאז המסעות האלו שליהם - אי אפשר שלא לראות את הדמיון והרלבנטיות גם לתקופה שלנו. נכון אנחנו לא צריכים לגלות יבשות או דרכים להודו כמו פעם- אבל כל הזמן אנחנו צריכים לגלות ולאמץ דברים חדשים- לצאת למסעות בעולם הניהולי, בעולם העבודה שבהם צריך להיות קצת מגלי עולם.


מה דרוש למנהל ?

לדברים שאני רואה בשיחות שלי עם מנהלים - על הצורך להיות אמיץ כחלק מהמשמעות של להיות מנהל טוב-בפודקאסט דיברנו על החשיבות של אומץ בניהול.


אי ודאות בניהול

כי מנהל שאינו אמיץ נשאר למעשה באזור הנוחות- לא נותן לעצמו ולצוות שלו לנסות דברים חדשים. אין מה לעשות - המציאות שלנו מרכיבה הרבה אי ודאות, וכמה שננסה לשמור על יציבות - זה לא הולך! כל הזמן אנחנו משתנים וצריכים ללמוד להתרגל לקצב הגלים- של טכנולוגיה, של גישות, של צרכים של עובדים- כל הזמן- שינויים שינויים.

אז יש מנהלים שרואים את זה כסערות שהם צריכים לצלוח ויש כאלו שמגלים סקרנות- ויוצאים לחקור . ובתוך זה צריך לזכור שלא הכל זו הצלחה- ולא כל מסע הביא לגילוי של פיסת יבשת חדשה והיו גם כשלונות- ועם זה בטח צריך לדעת ללמוד לחיות.

ומנהלים סקרנים הם אלו שמוכנים לשאול שאלות- ולהחזיק את השאלות גם כשאין תשובות ברורות. זה אחד הדברים שאני רואה אצל סוג מסויים של מנהלים- בגלל שאין להם את התשובה הם פוחדים לשאול את השאלה. אז חלק מהזמן אני מחזיקה עבורם את השאלה- עד שירגישו יותר נח להמשיך ולבדוק גם אם לא ברורה להם התשובה הסופית.



ההכנה לעתיד בעולם הניהול

היא למעשה אימוץ של דפוסים חדשים- מנהלים שמוכנים לשאול שאלות, שהם סקרניים שהם מוכנים לעמוד עם הצוות שלהם ולראות עצמם ביחד מפתחים דברים חדשים- הם אלו שיכולים הרבה יותר טוב לגלות "ארצות" חדשות בעידן שלנו. בגלל שצורת העבודה השתנת, והצרכים של עובדים ושל מקומות עבודה כל כך כל כך שונים ממה שהיה בעבר - הרי מי שלא מבין שאין ברירה וצריך להיות סקרנים ואמיצים, לשאול שאלות (גם על עצמך כמנהל.ת ואת האנשים שלך)- לשאול מה חשוב? מה מעורר אותי? מה היכולות והתשוקה שלי ושל האנשים שסביבי?


כנראה, שכמה שלפעמים אנחנו חושבים שמה שהיה בעבר כבר לא רבלנטי עבורינו- נראה שבעצם יש הרבה קווים מקבילים למה שמעסיק ורלבנטי כיום.


“Man cannot discover new oceans unless he has the courage to lose sight of the shore.” ― Andre Gide


33 צפיות