המרוץ (האבוד) אחרי הזמן

מה חסר לך?

אם יכולתי להוסיף משהו אחד - רק אחד- לחיים שלי – זה לא היה כסף, או אוטו גדול.

זה בטח היה זמן.

יש לי כל כך הרבה רעיונות ודברים שאני רוצה לעשות רק לא תמיד משבצות פנויות ביומן.

אני כל הזמן במין נסיון להספיק, ולא משנה כמה מוצלח היום שלי, עדיין יש ערימה של נושאים ודברים שצריכים להיות בטיפול (או שאני יודעת שעומדים להגיע).כל הזמן יש ריצה, בלתי, מושגת לנסות ולתפוס אותו.

לפעמים מצחיקה אותה המחשבה על מה הייתי עושה בסדנאות שהנחיתי רק לפני כמה שנים בתחום ניהול הזמן. לימדתי טכניקות שונות להתמודדות עם עומס. האבנים הגדולות, איך להיות יעלים בחלוקת הזמן איך לסמן משימות שונות ולעקוב אחרי הרשימות. אנשים היו מתלוננים כי עקב ריבוי משימות ומיילים הם לא עומדים בקצב.. כל הזמן המחשבה היתה איך אני מצליח לדחוס יותר דברים בפחות זמן.

אחד המנהלים סיפר לי לאחרונה שהוא עובד ביום 11 ולפעמים 12 שעות וזה לא מספיק- עדיין הוא לא מצליח להשתלט על הכל. כל הזמן יש ריצה, בלתי מושגת לנסות ולתפוס אותו.


ניהול זמן בניהול
המרוץ אחרי הזמן



תסמונת השולחן הריק

זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על הנושא ולמה ?כי הוא כואב. בראש, אנחנו מחזיקים את המחשבה שאם רק נהיה מספיק יעילים – נגיע למצב של שולחן ריק. תיבת דואר מסודרת לגמרי, 0 הודעות שלא נקראו בוואטסאפ. שזו רק שאלה של יעילות.

האמת, היא לא ממש מציאותית המחשבה הזו. אבל היא ממשיכה לנהל אותנו.

כיום אנחנו מדברים על מצב אחר. המציאות היא לא רק עומס היא מורכבות וחוסר בהירות שמשולבת בהסחות דעת ב-ל-ת-י נ-ג-מ-ר-ו-ת



גם אני חולה במחלת ״רשתת חברתית מתקדמת״ - החיבור הקבוע לנייד ולעולם. הפחד להפסיד מה שקורה בוזמנית (על אותה דקה מגיע מייל, פוסט שעלה ושלא נשכח את קבוצות הוואטסאפ שמספקות הרבה שיחות).

עם כל הכיף והיתרונות שבכך ( וואו בדיוק האחיינית שלחה תמונה מנפאל, והבוס עדכן על ההצלחה של התצוגה בברלין ואבא שבקניות בניו יורק מתייעץ לגבי הצבע של החולצה בחנות..) יש גם מחיר שמגיע עם כל זה- בזבוז זמן, חוסר סבלנות, קפיצות מנושא לנושא עומס עומס עומס (מחשבתית ולא רק של משימות).


אני מספרת על זה כי אני ממש לא היחידה שחווה את זה ... לכן גם בפתרונות ושיטות עבודה, הפוקס עבר מטכניקות של ניהול משימות לטכניקות לניהול עצמי. לדעת להתמקד בדברים שחשובים לי ולנהל את עצמי נכון. זה למעשה ניהול הזמן הנכון כיום- איפה אני אל מול מה שחשוב לי. זו המציאות של רובנו לחייות בשלום עם הפער בין כל המחשבות והרעיונות והדברים שקורים לבין מה שנספיק. הפער הזה פחות יטריד אם נשמור על עצמנו להתמקד במה שחשוב. כי הדברים החשובים לנו בחיים הם אלו שממלאים אותנו, שנותנים עניין וגם משמעות.

ובכל זאת- איך חיים עם ההקווצות ובכל זאת שומרים על שפיות ? בעודי מוצאת את עצמי שוב בודקת איך אני מול התכנונים- נזכרתי בספר שקראתי לאחרונה בתחום וגם עשינו פרק בפודקאסט עליו

Organize your Mind Organize Your Life: Train Your Brain to Get More Done in Less Time

(יש אותו גם בקינדל)


מה למדתי מהספר הזה (ושאני חושבת שאפשר שכל אחד יכול ליישם)?

הספר מסתכל על הקופסא (שהיא כבר לא כזו שחורה